עגייב נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח' - פסקדין

החלטה

בפניי בקשתו של החייב לבטל את החלטתו של הנאמן שהאריך את המועד להגשת תביעת חוב מטעמו של הנושה, בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק").

צו הכינוס בענינו של החייב ניתן ביום 3.3.2009. הצו פורסם בעיתונות ביום 11.3.2009 וביום 2.4.2009 הוא פורסם גם ברשומות. מכאן שביום 2.10.2009 חלף המועד האחרון להגשת תביעות חוב נגד החייב.

רק ביום 3.11.2009 הודיע החייב לבנק על צו הכינוס, למרות שעובר להגשת הבקשה לצו כינוס, חתם החייב על התחייבות להודיע על הצו לנושיו מיד לאחר שיינתן.

ביום 11.11.2009 הגיש הבנק תביעת חוב ובצידה בקשה להארכת מועד להגשתה. הנאמן נעתר לבקשה ומכאן בקשתו של החייב לבטל החלטה זו.

הבנק טוען כי האיחור בהגשתה של תביעת החוב נגרם מחמת חוסר תום ליבו של החייב, שלא טרח להודיע לו על צו הכינוס, למרות שהבנק המציא לו את התביעה נגדו ביום 14.9.2009. לדידו של הבנק, חוסר תום הלב הוא כשלעצמו מהווה טעם מיוחד להאריך את המועד. כמו כן, במועד הגשתה של תביעת החוב לא נוצר אצל מי מהנושים אינטרס הסתמכות, שכן באותה עת טרם הציע החייב הסדר לנושיו.

הנאמן והכנ"ר הותירו את ההכרעה במחלוקת לשיקול דעתו של בית המשפט ולא הביעו עמדה לגופו של ענין.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי במצב הסטטוטורי הקיים, אין מנוס אלא להורות על ביטול החלטתו של הנאמן, למרות התוצאה הקשה מבחינתו של הבנק. תוצאה זו מתחייבת מהוראת ס' 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה"), הקובעת:

"נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע." (ההדגשה הוספה)

משמע, תנאי ואין בלתו להארכת המועד הוא שהנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע. מדובר במניעה אובייקטיבית ולא במניעה סובייקטיבית. בעניננו, לא עלה בידי הבנק להצביע על מניעה אובייקטיבית כלשהי להגשתה של תביעת החוב במועד. אכן, אין ספק שהאיחור בהגשה נבע מחמת חוסר ידיעה של הבנק אודות קיומו של צו הכינוס. חרף זאת, הוראת הפקודה ברורה, מפורשת וחד משמעית, ולא ראוי שבית המשפט יתעלם ממנה בדרך של חקיקה שיפוטית, גם אם יישומה הדווקני מוביל לעתים לתוצאות קשות, וגם אם הדבר מנוגד לתחושת הצדק, כמו בעניננו. שינוי הוראת ס' 71(ב) לפקודה הוא ענין למחוקק לענות בו, גם אם דומה כי שינוי כזה בהחלט ראוי.

כמו כן, אין להתעלם מן העובדה שעסקינן בנושה שהוא בנק, ולא בנושה יחיד, וחזקה על בנק שהוא בודק (או לכל הפחות, אמור לבדוק) את הפרסומים בעיתונות וברשומות לגבי צווי כינוס שניתנים, גם אם החייבים עצמם לא תמיד טורחים לעדכן אותו בענין זה.

הבנק הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בענין ע"א 4798/01 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' הכנ"ר (פורסם באתר משפטי), כתימוכין לעמדתו לפיה ראוי לדחות את בקשתו של החייב, אלא שאינני סבור כי פסק הדין האמור קבע הלכה בסוגייה זו. מדובר למעשה בהחלטה אופרטיבית המחזיקה מספר בודד של שורות, שהכריעה בסכסוך ספציפי שעמד לדיון, בלא התייחסות להוראת ס' 71(ב) לפקודה, ובלא הצגת פירוט של עובדות המקרה שעמד לדיון באותו ענין, על מנת שניתן יהיה לבחון מה היו בדיוק נסיבות המקרה.

יחד עם זאת, יש לראות בחומרה את התנהלותו של החייב, שהפר את התחייבותו ולא דיווח לבנק על צו הכינוס מיד כשניתן. עמידתו של החייב על כך שתביעת החוב תידחה בשל האיחור בהגשתה, איחור שהוא עצמו תרם לו, מקוממת ואינה ראויה. לנושים האחרים יש אמנם אינטרס ראוי להגנה שתביעת החוב תידחה בשל האיחור בהגשתה, אך בודאי שאין להכיר בזכותו של החייב להבנות ממחדלו שלו, כך שחוב שאיננו שנוי במחלוקת יימחק רק משום שהחייב לא דיווח לנושה על צו הכינוס. בנסיבות אלה, אם וכאשר יבוא החייב לבקש הפטר (או אישורו של הסדר נושים), תובא התנהלותו זו בחשבון, וכל זכויותיו של הבנק שמורות לו בבוא העת.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. תביעת החוב של הבנק נדחית מחמת האיחור בהגשתה. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ב, 10 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: